פסק דין
לפני תביעת התובע כנגד הנתבעת ("דיפלומט") לפיצוי בגין נזק גוף שנגרם לו עקב נפילה ממשאית במהלך עבודתו אצלה, וכן הודעת צד ג' ששיגרה דיפלומט כנגד חברת לב אשדוד בע"מ (להלן – "לב אשדוד").
רקע עובדתי
התובע הינו יליד שנת 1976. סיים 12 שנות לימוד כתלמיד בינוני, אך לא ניגש לבחינות הבגרות. שוחרר מצה"ל בשל אי התאמה לאחר כשישה חודשי שירות, בהם היה מעורב במספר אירועי נפקדות ואף ריצה עונש מאסר. לאחר שחרורו מצה"ל עבד במספר מקומות עבודה, בין היתר כנהג חלוקה, אך פוטר מהם לאחר תקופות קצרות יחסית (עמ' 254 לפרוטוקול). בעברו גם מספר תאונות, לרבות תאונות עבודה ותאונות דרכים. אין חולק, כי אין תיעוד רפואי המעיד על בעיה נפשית כלשהי אצל התובע טרם האירוע נשוא התובענה הנוכחית.
מאפריל 2003 עבד התובע בחברת דיפלומט, העוסקת ביבוא, שיווק והפצה של סחורה לחנויות ולקוחות, לרבות חומרי ניקוי. לחברה משאיות רבות והיא מעסיקה מספר גדול של נהגים, והתובע הועסק בה כנהג משאית לחלוקת סחורה.
לדבריו, בפועל החל התובע לעבוד כנהג חלוקה כחודש לאחר תחילת עבודתו בחברה. במסגרת עבודה נשלח מדי יום ל"קו חלוקה" שכלל מספר נקודות בהן היה עליו לפרוק סחורה. אין חולק, כי נהגי החלוקה מבצעים בעצמם ולבדם הן את נהיגת המשאית והן את פריקתה.
ביום 19.8.03 נשלח התובע לקניון לב אשדוד, על מנת לפרוק שם סחורה עבור חנות "ניו-פארם". התובע טוען כי דיפלומט הורתה לו לנסוע לאשדוד באופן לא מתוכנן, לאחר שכבר סיים את קו החלוקה שיועד לו לאותו יום. עוד הוא טוען, כי קודם לנסיעה זו לא הגיע לקניון באשדוד ולא פרק שם סחורה. לדבריו, הוא הגיע לקניון בסביבות השעה 12:00.
אין חולק, כי כשהגיע לקניון, החנה התובע את המשאית מחוץ לשטח החניה של הקניון, סמוך לשער הכניסה, מקום בו בנוי משטח בטון המיועד לפריקה וטעינה (להלן – "משטח הפריקה", תצלומים שצורפו לחוות דעת מומחי הבטיחות). אין חולק, כי פתחה האחורי של חנות "ניו פארם" סמוך מאד למשטח פריקה זה. לטענת התובע, השומר שניצב ליד השער הנחה אותו לפרוק על משטח פריקה זה. הנתבעת טוענת כי השומר דווקא הזהיר את התובע שלא לחנות שם, ולתמיכה בטענותיה הציגה תמליל שיחה של חוקר עם השומר, אך השומר שהובא לעדות לא זכר מאומה מהאירוע.
עיון בתצלומים מלמד כי משטח הפריקה בנוי בהמשך למדרכה, כשמצידו השמאלי הוא צמוד לגדר מתכת ומצידו השני הוא מקביל לכביש הגישה לקניון. רוחב משטח הפריקה הוא כ – 1.5 – 2 מ', בעוד רוחב ארגז המשאית וה"הרמפה" ההידראולית שלה הוא כ 2.5 מ'. לאור מידות המשטח ומיקומו, לא ניתן ליצור חפיפה מלאה בין ה"רמפה" לבין קצה המשטח. כאשר המשאית חונה כשצידה השמאלי דחוק אל הגדר, נותר חלק לא מבוטל מצידה הימני של ה"רמפה" ההידראולית כשהוא תלוי באויר מעל הכביש, ולא מעל משטח הפריקה. עוד הוכח, כי על מנת לחנות כך, על גלגליה השמאליים של המשאית לעמוד על המדרכה בעוד גלגליה הימניים עומדים על הכביש. כמו כן, הוכח כי הכביש במקום זה מתעקל וכן יש בו עליה, באופן שכאשר המשאית חונה שם, חלקה הקדמי גבוה מהאחורי ונוצר שיפוע היורד בכיוון משטח הפריקה וה"רמפה" ההידראולית (ראה תצלומים וכן ראה עדות התובע בעמ' 238 ועדות אחיו בעמ' 212).
לאחר שהחנה את המשאית בהמשך למשטח הפריקה ובאופן שתואר לעיל וצולם בתצלומים שצורפו לחוות דעת המומחה לבני, פתח התובע את ה"רמפה" ההידראולית ועלה אל ארגז המשאית כדי להעמיס את משטחי הסחורה על עגלת הפריקה ולהורידם למשטח. לאחר שהעמיס את המשטח הראשון, החל למשוך את העגלה מתוך הארגז לכיוון ה"רמפה" כשהוא פוסע לאחור וגבו אל משטח הפריקה. בשלב כלשהו של תנועה זו לאחור, איבד התובע את השליטה על עגלת הפריקה. זו, לדבריו, החלה מתגלגלת לעברו וכתוצאה מפגיעה או בהלה נסוג ממנה ונפל התובע ממשטח ה"רמפה" ההידראולית אל הכביש.
התובע נפגע בברך ואובחן כסובל משבר בעצם הטיביה. הוא אושפז בבית החולים, נתוח וגובס. ביום 26.8.03 שוחרר מאשפוז. לאחר מכן, עבר מספר טיפולי פיזיותרפיה.
כשלושה חודשים אחרי התאונה, פוטר התובע מעבודתו בדיפלומט. מאז ועד היום לא שב לעבודה, ואין חולק כי לא עשה כל ניסיון למצוא עבודה או להשתלב בשיקום תעסוקתי כלשהו .
ביום 31.3.04 פנה התובע לראשונה אל רופא המשפחה בתלונות על ירידה במצב הרוח, בעיות שינה, ירידה בתיאבון, רגזנות, סיוטים וחוסר הנאה והופנה לטיפול פסיכיאטרי. באפריל 2004 הופנה למיון פסיכיאטרי בגין מחשבות אובדניות ותכנון אובדני, ואובחן כסובל מתסמונת בתר חבלתית. הוצע לתובע אשפוז אך הוא סירב. התובע החל בטיפול פסיכיאטרי פרטי אצל הפסיכיאטרית ד"ר סברדליק, אשר רשמה לו במשך הזמן תרופות פסיכיאטריות נוגדות חרדה, דכאון ופסיכוזה. ד"ר סברדליק תיעדה בתיקו הרפואי של התובע תסמינים פסיכוטיים, לרבות מחשבות שווא והלוצינציות שמיעה, זאת בנוסף לתסמיני פוסט טראומה. לאחר תקופה מסויימת של טיפול תרופתי, תיעדה ד"ר סברדליק הקלה מסויימת בתופעות הפסיכוטיות, אך רשמה כי יתר התסמינים והמגבלות נותרו בעינם ללא שיפור. אין חולק, כי לאחר יום 26.1.07 הפסיק התובע את ביקוריו אצל ד"ר סברדליק למשך כשנתיים וחצי, עד שבאפריל 2009 הגיעה אשתו לפגישה ודיווחה כי מצבו מחמיר וכי הוא אינו נוטל את התרופות. במאי 2009 חידש התובע את המפגשים עם ד"ר סברדליק (עמ' 61, 66 לחקירת ד"ר סברדליק), כשמצבו באותה עת היה חמור ופסיכוטי (עדותה בעמ' 75). הוא טופל שוב בתרופות אנטי פסיכוטיות (עמ' 77 לפרוטוקול), שהביאו הקלה בתסמינים הפסיכוטיים, אך לאחר זמן מה שב והפסיק את המעקב הפסיכיאטרי.
יצויין, כי כחצי שנה אחרי התאונה נישא התובע למי שהיתה אז חברתו, ובמהלך השנים נולדו להם שני ילדים. לפי עדות התובע ואשתו, הוא ורעייתו אינם עובדים, הם מתגוררים בבית הורי האשה יחד עם קרובי משפחה אחרים. התובע, לדבריו, נמצא בביתו ולחלופין בבית אימו הסמוך למקום מגוריו, ולעתים נדירות משכנעת אותו אשתו לצאת למקומות ציבוריים להתאווררות (פיצוציות, מסעדות וכדומה – ראה חקירתו).
התובע פנה למל"ל לתביעת גמלה בשל פגיעה בעבודה. התאונה הוכרה כתאונת עבודה על ידי מל"ל ולתובע נקבעו שיעורי נכות כדלקמן: נכות זמנית אורטופדית בשיעור של 100% עד יום 31.8.04, נכות זמנית אורטופדית בשיעור של 19% עד יום 18.9.05, ולאחר מכן נכות אורטופדית צמיתה בגין פגיעה בברך בשיעור של 10% (תוך הפעלת תקנה 15 במלואה). התובע הגיש למל"ל מסמכים רפואיים לגבי פגיעה נפשית נטענת, אך המל"ל דחה תביעה זו תוך שקבע כי אין קשר סיבתי בין הנכות הנפשית הנטענת לבין האירוע, זאת בהתאם לחוו"ד הפסיכיאטר ד"ר אליהו פלד. יצויין בשולי דברים אלה, כי פסיכיאטרית נוספת שבדקה את התובע מטעם המל"ל (ד"ר רייס) קבעה כי יש לשלול בעניינו של התובע הפרעה נפשית מסוג התחלות, וניתן לעשות זאת במסגרת של אשפוז יום לצורך הסתכלות, אך הדבר לא בוצע. התובע ערר על קביעה זו לועדת הערר אך הערר נדחה. אין חולק, כי התובע לא פנה לערכאות נספות וכן לא הגיש תביעה לגימלת נכות כללית.
ביום 24.1.06 הגיש התובע את תביעתו שלפני. במהלך הדיון הוסכם בין הצדדים להעמיד את נכותו הרפואית האורטופדית של התובע בגין הפגיעה בברכו של שיעור של 12.5%.
טענות הצדדים
התובע טוען, כי באירוע נשוא התביעה נגרמה לו הן נכות אורטופדית והן נכות נפשית. אשר לנכות בתחום האורתופדי, הוגשה על ידו חוו"ד ד"ר ארסבן, לפיה נכותו של התובע עומדת על 15% בגין הפגיעה בברכו והליכה בצליעה. אשר לתחום הנפשי, הגיש התובע את חוות דעתה של ד"ר סברדליק, שהיא גם הרופאה המטפלת בו. בחוות דעתה קבעה הד"ר סברדליק כי בעקבות האירוע נגרמה לתובע תסמונת בתר חבלתית ופגיעה תפקודית קשה, בהעמידה את שיעור הנכות על 75%, כדבריה שם: "בדקתי את נסים לראשונה ב – 17/5/2004. בבדיקה בלטו תכנים פוסט טראומטיים ברורים ומצב דכאוני משני חמור, לא ניתן היה לשלול אף תכנים פסיכוטיים... ביטא מחשבות אובדניות – רצון לקפוץ מגובה. סירב לאשפוז, סוכם שיהיה במעקב פסיכיאטרי צמוד ובהשגחה קבועה של בני משפחתו. מאז ועד היום (11/10/06 – ש.ר.) נמצא בטיפול סדיר אצלי – סך הכל 21 ביקורים, האחרון ב – 22/9/06. לנוכח תמונה קלינית מורכבת... היו במהלך הטיפול ספקות האם מדובר בהפרעה פוסט טראומטית קשה המלווה במצב דכאוני חמור, או שבנוסף להבחנה זו ישנה הפרעה פסיכוטית לא אפקטיבית. בחלוף הזמן הלך והוסר החשש להפרעה פסיכוטית לא אפקטיבית. תחת טיפול תרופתי מסיבי חלפו מחשבות אובדניות פעילות ורמזים לתכנים פסיכוטיים, חל שיפור קל מבחינת הפרעות שינה ועצבנות. מלבד זאת מצבו של נסים נשאר ללא שינוי ומבחינות מסויימות אף החמיר. ממשיך לסבול מחלומות זוועה ומחשבות חודרניות על האירוע...מתקשה להירדם... סף גירוי נמוך, לחץ, דריכות כרוניים.. אינו מסוגל לחברת אנשים... נמנע מלצאת למד מהבית או להישאר בבית לבדו, כשאשתו לא נמצאת בבית שוהה אצל אימו שמתגוררת לידם... מבחינה תפקודית אינו מתפקד כלל, לא מסוגל לספק את צרכיו הבסיסיים...לסיכום: הנבדק היה בריא לחלוטין טרם האירוע הן פיזית והן נפשית. בעקבות תאונת העבודה שאירעה ביום 31/3/04 לקה בתסמונת בתר חבלתית ... קיים קשר גרימה ברור בין תאונת העבודה לבין הופעת התסמונת... בעקבות תסמונת בתר חבלתית תפקודו של הנבדק נפגע בצורה קשה עד קשה מאד. הנני ממליצה להכיר בליקויו התפקודי בהיקף של 75% לצמיתות".
התובע טוען, כי בעודו פוסע לאחור ומושך את עגלת הפריקה החוצה מארגז המשאית, איבד את השליטה על העגלה שהחלה להחליק לעברו וגרמה לנפילתו מה"רמפה" לכביש. לדבריו, דיפלומט היא האחראית לנזק שנגרם לו, שכן לא הדריכה אותו כראוי לגבי האופן הו יש לבצע את הפריקה כאשר המשאית נמצאת בשיפוע, וכן הורתה לו לבצע את הפריקה לבדו, בלא שהעמידה לרשותו עוזר ובלא שסיפקה לו ציוד מגן כגון נעלי בטיחות. כמו כן, לדבריו התרשלה בכך שהעמידה לרשותו משאית שרצפתה מלוכלכת וחלקלקה. להוכחת טענותיו בדבר התרשלות דיפלומט, הגיש התובע את חוות דעתו של מומחה הבטיחות מר מרדכי לבני. בחוות הדעת קבע המומחה כי תהליך הפריקה שביצע התובע היה מסוכן ולא בטיחותי, תוך שימוש בנקודת פריקה בלתי מתאימה והחנית המשאית בשיפוע. לדבריו, מחדליו אלה של התובע נגרמו מהעדר הדרכה מתאימה על ידי דיפלומט.
דיפלומט דוחה טענות התובע הן במישור הנזק והן במישור החבות.